<h1>כל בו הלכ' טריפות סימן ק"א</h1>
<h2>דף לה:</h2>
כל חלב הנמצא ביד גוי אסור, שמא עירב בו חלב בהמה טמאה. ובימי חכמי המשנה גזרו על גבינת הגויים ואסרוה, מפני שמעמידין אותה בעור קיבת שחיטתן שהיא נבילה, ולפי שהוא המעמיד אינו בטל במיעוטו. והורו מקצת הגאונים שאפילו הגבינה שהעמידו הגוי בשרף התאנים או בעשבים או במי פירות, והרי המעמיד ניכר בגבינה אסורה, מפני שכבר גזרו על כל גבינות הגויים, ולא הוציאו זו מן הכלל. והאוכל גבינת הגויים, או חלב שחלבו גוי, (אין) [ואין] ישראל רואה, מכין אותו מכת מרדות. וכתב הר"י מכל מקום מניחין אותם בחותם כל דהו בבית הגוי, דלא טרח ומזייף. ע"כ. והחמאה שלהם, יש מן הגאונים התירוה, לפי שלא גזרו רק על גבינה, וחלב טמאה אינו עומד. ויש מן הגאונים אסרוה, מפני צחצוחי חלב שנשאר בה בין בקעיה, ואין אותו החלב מעורב בחמאה שיבטל במיעוטו. לפיכך אם בישל החמאה עד שלא נשארו בה שום צחצוחי חלב, מותרת בלי ספק, שאם תאמר נשארו בה ונתבשל הכל, בטלו במיעוטן. כתב הר"מ שרבינו תם ור"ח מתירין לאכול חמאה של גויים. גם בתשובות הגאונים כתוב להתיר. אמנם בתשובות הגאונים שלי כתוב בתשובת ה"ר נתן מאפריקי ז"ל, עד עכשיו היו נוהגים בה היתר, אבל משהתחילו להביאה בכליהם מגוי גם החלב, ומזייפין אותה, אנו מנדין כל מי שיאכל אותם. ויישר כוחן של אותן שאין אוכלין אותן. ומכל מקום הואיל ונפיק מפומייהו דרבנן להיתר, לא מחמרינן כולי האי לאסור הכלים שנתבשלה בהן, לפי שאין רגיל לאכלה. ומנהג רווח בכל ארץ אשכנז שלא לאכלה, לבד מעיירות העומדות על גבול צרפת. עכ"ל. וחמאה שבישלו אותה (הגוי) [הגויים], אסורה משום גיעולי גויים.
<h2>דף לט:</h2>
ישראל היושב בצד העדר של גויים, אף על פי שיש בעדר בהמה טמאה, וחלב הגוי, אף על פי שלא ראהו ישראל חולב מותר, והוא שיוכל לראותו כשעומד, לפי שהגוי ירא לחלוב מן הטמאה, שמא יעמוד ויראה אותו. כל בהמה טהורה או חיה או עוף שמתה, או שלא נשחטו כראוי, הרי אלו נבילה.
